חיסונים – זכויות רפואיות ומה שביניהם
בשנים האחרונות התפתחה תפיסה אצל
לא מעט הוריםלילדים קטנים המטילה
ספק עד כדי שלילה והתנגדות
לתוכניות החיסונים הלאומיות
המחייבות של משרדי הבריאות
בחלק מארצות המערביות וגם בישראל.
העלמות או למעשה הדברת מרבית המחלות שגרמו למגפות
המוניות במאה הקודמת יצרה תמונת מצב שמייפה את המציאות
במקרה הטוב ומוליכה שולל במקרה הפחות טוב.
אין עוררין ששעורי התמותה פחתו דרמטית במאה העשרים תוצאת תכניות
אלה שמיגרו את מרבית המחלות שהיו ידועות כגורמות לנכות ומוות כמו
דיפתריה, טטנוס, חצבת,אדמת ,אבעבועות שחורות וכמובן מחלת הפוליו .
ההולנדים לקחו את חובת ההוכחה צעד אחד קדימה ובקשו לאמוד במדויק
ובמונחים כמותיים את מידת ההשפעה של תוכניות החיסונים על ילדים במדינתם במאה ה20.
מתוך מאגרי המידע של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ההולנדית נאספו נתוני תמותה
לפי גיל וגורם המוות של ילדים שנולדו בין 1903-1992.
במקביל שאבו מידע ממאגרי המידע של רשמים רפואיים לאומיים בנוגע לכיסוי החיסוני
מתחילת היישום של תכניות החיסון הלאומיות בהולנד.
בעוד שלפני החלת התוכניות הלאומית לחיסונים למחלת הדיפתריה, השעלת והטטנוס
היה משקל קבוע ויציב במקרי המוות בילדים. לאחר החלת תוכנית החיסונים מחלות אלה
מוגרו לחלוטין כגורמי תמותה אצל ילדים.
החוקרים מעריכים שתוכנית החיסונים במדינתם לאורך המאה העשרים מנעו אובדן
של 148 אלף שנות חיים עד גיל 20 בקרב ילדים שנולדו עד לפני 1992
ומאוששת את הנחת היסוד שחיסונים מונעים תמותה.
(The Lancet Infectious dis- Feb 2016ׂׂ
.
מאידך חוקר בריטי בשם Wakefield וחב ' פרסמו בפברואר 1998 ב Lancet
דווח על שמונה ילדים שלטענתם פתחו אוטיזם והפרעות אישיות אחרות בטווח חודש
אחרי שחוסנו בחסון המשולשMMR שהינו חיסון המכיל נגיפים חיים מוחלשים נגד אדמת, חזרת, וחצבת.
המהומה הייתה רבה ועל גל זה עלו קבוצות שהתנגדו לחיסונים הקיימים והכנסת חדשים.
מכאן נפרץ הסכר-ההורים לא נענו לבצע חיסונים שהינם מניעתיים מלכתחילה והתוצאה
התפרצות מחודשת של מחלות נגיפיות בצורה משמעותית.
סופו של הספור – לאחר מספר רב של מחקרים מקיפים הוכח שאין כל קשר בין החיסון למחלת האוטיזם.
החמור מכל שרק ב2004 אחרי פרסום אותו מחקר החוקרים שהיו מעורבים בו הסירו ידם ממנו.
Wakefield עצמו סירב להודות ונמצא שקיבל 400,000 לירות סטרלינג מימון לכתוב נגד יצרני הMMR.
נכון ל 2010 היה בהליכים משמעתיים על הטיית נתונים רפואיים.
הLancet הסיר את המאמר באיחור של 12 שנה מארכיונו( הרפואה- אפריל 2010).
אחת הדוגמאות מבית שגרמה להתפרצות מחלת הפוליו בנפת חדרה בשנת 1988
ולוותה בנפגעים תוצאת המחלה ,התחוללה עקב ההחלטה נקודתית
של משרד הבריאות להפסיק לחסן עי החיסון המומת של הפוליו
ולהמשיך רק עי חיסון חי מוחלש דרך הפה מבלי לידע את נפת הבריאות האזורית.
הבעייתיות שהחיסון הפומי מורכב משלושה זני וירוס שלא תמיד בטוח שמקנים כיסוי וחיסון מלא.
הלקח שנלמד תוצאת אותה התפרצות שאין מחסנים יותר בדרך הפומית .
מאז 2005 ניתן החיסון המומת בלבד במסגרת שגרת החיסונים של טיפות החלב
ושרות בריאות לתלמיד במספר מנות בתקופת הינקות( גיל 2,4,6,12 חודשים)
ומנת דחף נוספת במסגרת חיסוני כתה בגיל 7.
ומה בנושא החובה לחסן?
בעוד שבארצות הברית בחרו לפתור את הקונפליקט עי חיוב בחוק ויש חובה
להציג פנקס חיסונים לפני כניסה לבית הספר, אין במדינת ישראל חובה חוקית לחסן.
בעבר לא עלתה בכלל הסוגיה של חיוב עי חוק מאחר וההיענות לחסן הייתה בין הגבוהות בעולם.
נכון להיום עקב מצב בו יש מספר לא קטן של מתנגדים לחיסון ואי חיוב בחוק
יש מקום להסברה נרחבת ומשכנעת להפגת חששות ההורים מחד,
מול שמירה על זכויות הילד ועתידו הבריאותי , כאשר בחוד החנית נמצאים רופאי הילדים.
ובעניין זכויות רפואיות– עקב הערכה שחיסונים עלולים לפגוע ולגרום לנכות
במספר יחסית גבוה של מחוסנים בריאים,
הערכה שלא באה לידי ביטוי מעשי בשטח כפי שחששו,
נחקק חוק ביטוח נפגעי חיסון התש"ן-1989.
החוק עוקף את המסלול הנזיקי ומאפשר בתביעה על פי חוק זה להתדיין בפני ועדת מומחים
בה יושבים שופט ושני רופאים מומחים(ס' 3 לחוק).
הפיצוי במקרה של 100% נכות הינו 250.000 שקל.
נכות קלה יותר תחושב באופן יחסי לנכות המלאה ותפוצה בהתאם.
החוק ממומן עי כספי הביטוח הנגבים בצורת אגרה בעת החיסון והתביעה מוגשת למשרד הבריאות.
ולסכום אחת קטנה –מאמר של הניו יורק טיימס מאוגוסט 2015 ציין אבן דרך חשובה ביותר באפריקה.
שנת 2014 הייתה השנה בה אובחן המקרה האחרון של פוליו שמקורו מניגריה
שקשה היה למגר בה את המחלה .
מאז לא התגלה ולו מקרה אחד של פוליו.
המומחים חוגגים אך ערים לכך שהניצחון על הווירוס שביר
וקובעים שיש להמשיך בתוכניות החיסונים ללא לאות .
ד"ר ענת לבר סגל רופאה ועו"ד.
לקבלת המדריך כיצד להימנע מרשלנות רפואית
הנך מוזמן לשתף מידע חיוני זה עם חבריך