רשלנות רפואית והסכמה מדעת
חבל שלא ידעתי את זה קודם!
כיצד רשלנות רפואית קשורה להסכמה מדעת ומהן זכויותי?
גבר בן שמונים ערירי שאינו דובר עברית הגיע להסרת נגע עורי חשוד כסרטני באזור הפנים.
מדובר בפעולה קטנה (ביופסיה) בהרדמה מקומית המתבצעת בחדרי ניתוח במרפאות בקהילה.
הרופא המנתח ממש לפני כניסתו לחדר ניתוח החליט שיש לבצע ניתוח נרחב יותר
מאשר הביופסיה הרגילה בטענה שמדובר בניתוח טוב יותר ובר יכולת ריפוי מלאה.
הוא מסר לאחות שהמטופל הסכים להתערבות היותר נרחבת.
כאשר נשאל האם האיש נתן הסכמתו לשינוי סוג הניתוח נענה שכן
על אף שהרופא אינו דובר את שפת המטופל וגם לא החתימו על כך.
סוג הניתוח הנרחב שרצה לבצע כלול בפעולות ניתוחיות המחייבות הסכמה בכתב.
אחות חדר הניתוח שקיבלה את המטופל ודיברה בשפתו שאלה אותו אם יודע שהניתוח שונה.
התשובה הייתה שלא, שאינו מסכים לשינוי אם יש כזה, וגם אינו יודע על מה מדובר כלל
ולא נתן הסכמתו לשינוי.
האחות עדכנה את הרופא שהתבצר בטענתו שקיבל הסכמה מדעת.
נוצר מצב שבו האחות סירבה להכניס המטופל לניתוח בהסתמך על שיחתה עם המטופל
ומנגד הרופא טען שקיבל הסכמה כדת וכדין.
סופו של הספור שהמטופל הלך הביתה מאחר וסירב לעבור את הניתוח הנרחב יותר
עקב חוסר הסבר ושיחה עמו.
והאחות? הגיעה לעימות עם הרופא בנושא.
אז מי צדק?
חוק זכויות החולה הישראלי היה מהראשונים שנחקקו בעולם(1996).
החוק מעגן את זכויות החולה בנושאי רפואה מול המערכת הרפואית.
במקרה של בדיקה פולשנית או התערבות ניתוחית ס' 13 וס'14 בחוק מחייבים את המטפלים
להסביר ולקבל הסכמה מדעת בכתב או בע"פ במקרים מסוימים.
אם לא ניתנה הסכמה מדעת כנדרש זוהי רשלנות רפואית ופגיעה באוטונומיה של המטופל
המאפשרת הגשת תביעה וקבלת פיצויים גם ללא הוכחה שזה גרם לנזק גופני,
אלא רק פגיעה באוטונומיה של המטופל .
במקרה שתואר התקיימה הפרה בוטה מצד הרופא של סעיפי החוק העוסקים בהסכמה מדעת .
אומר סעיף 13' בעניין ההסכמה מדעת- אין להעניק טיפול רפואי למטופל בגיר וכשיר
ללא הסכמתו המפורשת לקבלת הטיפול.
כדי להסכים צריך לפרט בפניו מידע על הסוגיה הרפואית כולל כאבים, סיכונים ,סיבוכים
ואפשרויות טיפוליות אחרות ובשפה אותה דובר/ת המטופל או המטופלת .
הסכמה "סתמית" שאינה נסמכת על מידע מספק ומפורט ביחס לטיפול המוצע – לא הסכמה היא.
המטופל מהיותו אדון לגורלו זכאי להיות שותף מלא בתהליך קבלת ההחלטות הרפואיות."
סוגיית הפגיעה באוטונומיה לא איחרה להגיע גם לפתחו של בית המשפט העליון.
אישה הוחתמה על פרוצדורה ניתוחית נוספת על שולחן הניתוחים כאשר הייתה תחת השפעת חומרים מטשטשים
ולא ערה לחלוטין. לרוע המזל הניתוח הנוסף לא צלח ונשארה נכות.
נקבע בעליון שהייתה פגיעה באוטונומיה של האישה כי לא הייתה במלוא היכולות שלה
להחליט ולחתום.(עלי דקה נ' בית חולים כרמל ע"א2781/93).
זה היה המקרה הראשון בפסיקה הישראלית בנושא פגיעה באוטונומיה.הפיצוי היה צנוע 15000 ₪.
מקרה נוסף– יולדת שאינה דוברת עברית הגיעה לביה"ח פוריה שלוש פעמים בשבוע 42 להריונה
וכל פעם נשלחה הביתה . העובר נפטר ברחמה. בתביעה נטען שאינה דוברת עברית ולא הבינה את אשר נאמר לה.
בית החולים טען שהסביר אבל בעברית.
בית המשפט קבע שעל בית החולים לתת הסבר בשפה שהמטופלת תבין
ואין בטענה כי לא נמצא מי שיתרגם את השיחה כדי לפטור את בית החולים מאחריות.
בהחלטתו קבע בית המשפט כי שאלת הקשר הסיבתי אינה שנויה במחלוקת
ושאין להטיל אשם תורם על האישה ובן זוגה ופסק לתובעים 250,000 ש"ח על פגיעה באוטונומיה.
כפי שראיתם, עם השנים המערכת המטפלת למדה והפנימה שיש למלא ולכבד את הוראות הסעיף בחוק במלואן
ולצרף את המטופל/ת כצד שווה בהחלטה על גופו/ה מה יעשה בטיפול הפולשני או הניתוח.
אז מה עושים אתם שואלים?
חובה לדרוש הסבר ברור ומפורט מהמטפלים לפני כימותרפיה, דיאליזה, צנתורים וניתוחים.
גם בטיפולי שיניים חובה להסביר ולרשום את תוכנית הטיפולים,במיוחד בהשתלות, עקירות
וניתוחי הרמת סינוס שהם כירורגיה לכל דבר.
על המטפלים לתעד הכל. יש להסביר בשפה אותה מדברים המטופלים או
להיעזר במתורגמנים מהימנים.
רק אז ניתן לחתום על טופס יעודי של הסכמה מדעת ולקבל העתק ממנו.
(חוזר מנהל הרפואה משרד הבריאות 2010 )
אי עמידה בדרישות קבלת ההסכמה מדעת וגרימת נזק גופני בעקבות כך מוגדרת
כרשלנות רפואית ברת תביעה.
גם ללא נזק גופני ניתן לתבוע בגין פגיעה באוטונומיה.
ד"ר לבר סגל ענת רופאה ועו"ד
מי מחליט ולמי הזכות בעניינו של הקטין-